זכות מיוחדת היא לי לכתוב מילים אחדות על מור ציפורי.

אני מכיר את סיפור חייה של מור מראשיתו. סָבָה וְסָבָתָהּ, זכרם לברכה, היו לנו ידידים קרובים. סבה, חיים ציפורי היה איש חינוך שיזם והקים את המתנ"סים ועמד בראש החברה למתנ"סים עד מותו ללא עת. סבתה, רבקה ציפורי, בת כפר יהושע, הייתה גם היא אשת חינוך שנשאה ללא לאות את גידולה וחינוכה של מור.

מור בהופעתה מספרת בקיצור נמרץ את מהלך חייה. אם ילכו השומעים אחר המילים, יוכלו להבין, אולי אף לחוש, את המהמורות הקשיים וההשפלות שעמדו בדרכה. סבתה הרימה אותה מבור תחתית גידלה אותה ועמדה בתוקף על כך שתשתלב בחיים נורמליים. טיפת מזל טוב עמדה למור בכך שחוננה ברצון עיקש להתגבר על כל המכשולים והיא יכלה לחלקם הגדול. מור בהופעתה ממחישה באופן אוטנטי למה אפשר להגיע בכוח רצון ובעזרת קטר כמו סבתא  אוהבת ונחרצת. מור בחרה להופיע ולספר את סיפורה כדי להשיג יותר הבנה והכלה מהציבור לאנשים כמותה. אנשים שלא זקוקים לרחמים אלא להבנה להתחשבות וליחס "כאחד האדם".

איתן גורביץ

0544908632